מאמר מאת גליה פרחי רכזת 'רחובות נגלית לעין'

כל התמונות במאמר הן מאלבום יצחק בן ישראל, רחובות נגלית לעין.

 

אני זוכרת את יצחק בן ישראל, תמיד חביב, מתהלך ברחוב בני משה ברחובות עם כלבו הקטן, שם התגורר. הכרתי אותו כמורה למוסיקה של אחותי בקונסרבטוריון, חיוך נצחי על פניו, אהוב על הבריות. כאשר לאה מאירי, מתנדבת במיזם, פנתה אלי ואמרה שחייבים לתעד אותו, לא היה לי ספק בכך. יצחק היה מורה ומחנך והעמיד דורות של מוסיקאים בארץ ובעולם. הוא עשה זאת באהבה שהותירה חותם על כל מי שהכירו. הוא נפטר בפברואר  2015 - איך נתעד אותו? לאה סיפרה כי ברשות הארכיון לתולדות רחובות, נמצאים שלושה מאלבומיו. לצד חלק מהתמונות, נכתבו פרטי האירוע והתאריך. ייתכן והאלבומים הוכנו עבורו כמתנה מתלמידיו. בזכות אלבומים אלו, התאפשר התיעוד.

 

מתוך התמונות, עלתה דמותו הצעירה של יצחק, כזו שלא הכרתי, אבל עם אותו חיוך לבבי – מתחילת דרכו בתזמורת של בית ספר ויצמן, מוביל את "תזמורת הצעדה", משמח ילדים בחנוכה בבית החולים קפלן ומנצח באירועים עירוניים כמו צעדת ארבעת הימים, צעדת ההדר ועוד.

 

יצחק

למעלה מימין: יצחק בן-ישראל מנצח על תזמורת בית ספר ויצמן לרגל צעדת ארבעת הימים לירושלים, רחוב הרצל רחובות, 1961

למעלה משמאל: יצחק בן-ישראל מנגן ברביעיית אקורדיונים בבית ספר ויצמן, ט"ו בשבט, רחובות
למטה מימין: יצחק בן-ישראל מנגן בכינור עם תלמידיו בביקור בחג החנוכה, מחלקת הילדים בבית חולים קפלן, רחובות, 1962
למטה משמאל: יצחק בן-ישראל מוביל את התזמורת בצעדה, חגיגות חג ההדר, רחוב הרצל רחובות, 1962

 

 

גם חוש ההומור המיוחד של יצחק עולה מתוך הסיפור שמאחורי אחת מן התמונות.

 

יצחק2

יצחק בן-ישראל (משמאל) מלווה באקורדיון את הקומיקאי והשחקן האמריקני דני קיי, בביקור בקיבוץ עין גב, 1967

 

יצחק  סיפר על התמונה לחברו, חמי צמח (הגרסה המלאה באתר פרויקט המשפחה הישראלית http://il-family.com/he/?p=4129 ):

 

"לאחר מלחמת ששת הימים נסענו - כמה חברים בתחילת שנות השלושים - לטייל בצפון. כאשר הגענו לטבריה ראינו שיירה ארוכה של מכוניות הנוסעות באטיות לכיוון צפון. שאלנו לאן כולם נוסעים. התשובה הייתה לעין גב, להופעה של דני קיי.מיד סובבנו את הרכב והצטרפנו לשיירה. הגענו לקיבוץ ושם על הדשא עמד לו לא אחר מאשר דני קיי. אישה אחת הודיעה ברוב רשמיות כי בעוד רגע דני קיי ישיר בפני ילדי הקיבוץ. דני קיי פנה אליה ואמר לה שישמח לשיר, אך הוא זקוק  לליווי. אחד החברים שלי רץ לרכב, חזר עם האקורדיון שלי והרכיב אותו על כתפיי. מיד אחר כך הרגשתי זוגות ידיים הדוחפות אותי אל לב קבוצת הילדים. באותו הרגע מצאתי עצמי עומד עם האקורדיון לצדו של דני קיי הגדול. הוא הסתכל עלי בפליאה ושאל אותי: אתה יודע ללוות את השירים שלי? כן, אמרתי, את כולם. פתאום הופיע עוד בחור עם אקורדיון, ומיד אחר כך החל דני קיי את הופעתו בפני ילדי הקיבוץ וכמה מאות אורחים שהגיעו בשיירה ארוכה לפגוש באיש ובאגדה. שני אקורדיוניסטים נבוכים מעט ליוו את שירתו לכל אורכם של השירים אותם שר ולקול תשואות הקהל הנלהב."

 

 

בתחילת שנות השבעים ייסד יצחק יחד עם יעקב אלמוג את הקונסרבטוריון העירוני של רחובות. נוסף על  פעילותו במסגרת זו הוא פעל לאורך שנים בהתאם לאמונתו, כי זכותו של כל ילד להיחשף למוסיקה. יצחק לימד ללא תמורה ילדים ממשפחות דלות אמצעים, העניק בסתר מכספו מלגה שנתית לשיעורי מוסיקה לילדים וקנה מכספו כלי מוסיקה לילדים נזקקים, כל זאת בלי שיידעו על כך וכדי לא לביישם. הוא אף לימד בהתנדבות קבוצת תלמידים בני העדה האתיופית ותמך וסייע בקליטתם של עולי חבר העמים.

 

יצחק3 

מימין: יצחק מנגן עם תלמידיו בהרכב חליליות, 1977
משמאל: יצחק בן-ישראל מנצח על התזמורת, אולם ויקס, מכון ויצמן, רחובות, 1982

 

את ההוקרה וההערכה שקיבל מתלמידיו, ניתן לראות בקטע ממכתב תודה שכתבה לו תלמידתו, בלהה קראוס: 

"עשית את כל מה שיכולת להצלחתי בפרט ולהצלחת כל התלמידים בכלל. תרמת מזמנך הפנוי כדי להוסיף לנו דעת במוסיקה ויותר מזה כדי להקנות לנו את הרגשת הסיפוק בנגינה. ואני מבטיחה לך שעמלך לא היה לשווא. הבסיס שהקנית לי יישאר תמיד איתי ואף על פי שלא אמשיך ללמוד אקורדיון, אמשיך בכל זאת לנגן ואולי אף במשנה מרץ."

 

יצחק4

מכתב הוקרה והערכה מהתלמידה, בלהה קראוס, למורה לנגינה, יצחק בן- ישראל, רחובות, 1960

 

 

יצחק נולד בהונגריה בשנת 1934. את סיפור עלייתו לארץ רשם מפיו יצחק (קיש) מונק. בסיפורו נזכר  יצחק בטקס בר המצווה המיוחד שנערך לו על סיפון האנייה "אושן ויגור", אחת משלוש האניות שאליהן גירשו הבריטים את מעפילי האנייה "אקסודוס":

 

טקס בר המצווה שלי נערך על אניית הגירוש "אושן ויגר". את מקום בית הכנסת ועלייה לתורה תפס סיפון האנייה. במקום בני משפחה וחברים, כמקובל, השתתפו 1,500 "אורחים מזדמנים בעל כורחם" – מגורשים בדרכם חזרה לגרמניה. את תפקיד זורקי הסוכריות מילאו החיילים הבריטים ששמרו עלינו...

 

אין ברשותנו צילומים מתקופה זו או מתקופת ילדותו של יצחק, שכן רק שלושה אלבומים התגלגלו לרשות ארכיון רחובות ובהם תמונות מתקופות חייו כמורה למוסיקה בבית ספר ויצמן ובקונסרבטוריון. אולי יצוצו בהמשך...

יצחק5

מימין: יצחק בן-ישראל בשיעור נגינה בטובה עם תלמידתו, 1982
משמאל: יצחק בן-ישראל מנגן בטובה עם התזמורת בעת ביקורו של הרולד וילסון, אולם ויקס, מכון ויצמן רחובות, 1978