מאמרים

מציג 10 תוצאות בעמוד
יצחק בן-ישראל – אדם יקר ומורה אהוב
יצחק בן-ישראל – אדם יקר ומורה אהוב

אני זוכרת את יצחק בן-ישראל, תמיד חביב, מתהלך עם כלבו הקטן ברחוב בני משה ברחובות, שם התגורר. חיוך נצחי על פניו, אהוב על הבריות. הכרתי אותו כמורה למוסיקה של אחותי בקונסרבטוריון. יצחק היה מורה ומחנך והעמיד דורות של מוסיקאים בארץ ובעולם. הוא עשה זאת באהבה שהותירה חותם על כל מי שהכירו. מתוך התמונות באלבומו עולה דמותו של יצחק הצעיר, כזה שלא הכרתי, אבל עם אותו חיוך לבבי – מתחילת דרכו בתזמורת של בית ספר ויצמן מוביל את תזמורת הצעדה, משמח ילדים בחנוכה בבית החולים קפלן ומנצח באירועים עירוניים...


 

רופאה ייקית בכפר ימאני
רופאה ייקית בכפר ימאני
ד"ר אנמרי כהן-אטינגר (Annemarie Oettinger) חזתה את השינויים המתחוללים בגרמניה, סיימה את לימודי הרפואה וההתמחות בהמבורג ועלתה ב-1935 ארצה באנייה 'גלילאה'. כארבע שנים לאחר עלייתה נשלחה לשמש כרופאה כפרית בפרדסיה שבשרון. בזיכרונותיה כותבת ד"ר מרים כהן (לשעבר אטינגר): "המקום היה שומם, חולות סביבו, בלי קשר לכביש, בלא קשר לעיר, אין מה לדבר כלל על קשר למרכז רפואי כלשהו. 

זאת הייתה פרדסיה. מונחת בין חדרה לנתניה.

התושבים דיברו ערבית וקצת עברית. אני דיברתי גרמנית, אנגלית, צרפתית וקצת עברית. זה היה מקום נידח כל כך, אליו לא הגיעו זרים", אך הנסיבות חייבו אותה לתקשר ובמהירות.

 

אמי, שושנה לוי
אמי, שושנה לוי

ישנה דמות אחת שלא משה מעיניי. זו בעצם לא דמות, זו אגדה מהלכת. בכל תחום של החיים היא נגעה. חייה היא הייתה ב'בירא עמיקתא' והצליחה בכוחות עליונים להעפיל ולעלות ל'איגרא רמא'. כילדה קטנה  בתימן עסקה בכל עבודות הבית, היו אלו עבודות הישרדות: בהשכמה, לפני זריחת השמש, נהגה לצאת לחטוב עצים ללא גרזן (הוריה לא סיפקו לה כזה); עם חזרתה לקראת צהריים הייתה חייבת לשאוב מים מהבאר השכונתית, לטחון את התירס או את הדוחן או כל גרגיר אחר לקמח, לשוב הביתה ולאפות לחם.

שכונת מרמורק הדמויות והסיפורים שמאחורי התמונות
שכונת מרמורק הדמויות והסיפורים שמאחורי התמונות

"למדתי להכיר את שכונת מרמורק ואת אנשיה דרך עיניה האוהבות של אתי ברזילי, בת השכונה, פעילה, מתנדבת וממקימות מתנ"ס חוויות חשמונאים–מרמורק. רצונה העז לתעד את הדמויות בשכונה נבע מאהבה ומהוקרה כלפיהן, וגם אני הלכתי שבי אחריהן. הן עלו מתוך התמונות, מתוך הסיפור שמאחורי התמונה, חיות ונושמות, תופסות את מקומן הראוי ומקבלות הכרה על מעשיהן הטובים."

מצגת עצמאות תשע"ו
מצגת עצמאות תשע"ו

ישראל נגלית לעין בתצלומי חגיגות העצמאות ב 68 השנים האחרונות בכל קצוות הארץ. במצגת יום העצמאות תשע"ו צעירים ומבוגרים כאחד, לבושים בגדי חג, נושאי דגלים, צועדים ורוקדים בטקסים ובחגיגות המרכזיים.

מגוון התמונות מהקבוץ והכפר, מעיירת הפיתוח ומהעיר הגדולה משקף את פניה הרבים של הקהילות בישראל.

 

לצפיה במצגת עצמאות תשע"ו

מעתלית לירושלים - הסיפור של לאה רקוב, מלוות השיירות
מעתלית לירושלים - הסיפור של לאה רקוב, מלוות השיירות

לפעמים תמונות באלבום מספרות סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף. כך הוא הסיפור של אלבום לאה רקוב. באלבום משפחתי של משפחת רקוב אפשר לעקוב אחרי חיים שלמים של צעירה מיוחדת במינה: מילדות בחברת המלח בעתלית, התבגרות בהכשרה בעין חרוד ולבסוף חיים קצרים של אישה במהלך מלחמת העצמאות. לאה נהרגה בשיירה לירושלים בתחילת מארס 1948 והותירה אחריה הורים ואחות ותמונות שמספרות סיפור.   

שלמה צליל ז"ל
שלמה צליל ז"ל

שלמה נולד לדוד צליל (צלליכין) ולאלה לבית קלימן ביום כ"ג בשבט תשנ"א, 20.2.1941, בראשון לציון, צאצא למשפחה ותיקה, דור שישי בארץ. הוא למד בבית הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון וסיים את התיכון בגימנסיית ערב בעיר, שם היה התלמיד היחיד במגמה הריאלית. שלמה היה ברוך כישרונות ופעילויות: הוא השתייך לתנועת 'הנוער העובד'; היה חבר 'הפועל' ושחקן כדורגל בקבוצת הנוער של 'הפועל ראשון לציון'; שלמה התגייס לצה"ל בנובמבר 1958 בגיל שבע עשרה וחצי, התנדב לקורס טייס וסיים אותו בהצלחה

פרדס משפחת ישפה
פרדס משפחת ישפה

אברהם ישפה היה בין ראשוני הפרדסנים בארץ. בשנת 1897 ביקר בארץ וקנה חלקת אדמה בחולות ליד נס ציונה. כעבור שמונה שנים, בשנת 1905, עלה ארצה עם רעייתו פנינה וילדיו והתיישב בירושלים ובנה בה טחנת קמח מודרנית בשם 'זרובבל' אשר נשרפה במאורעות 1921. לאחר המאורעות 1921 עברה משפחת ישפה לנס ציונה ונטעה פרדס במושבה. 

מיכאל כהן - הצלם המיתולוגי של ראש העין
מיכאל כהן - הצלם המיתולוגי של ראש העין

מיכאל כהן נחשב עד היום לצלם המיתולוגי של ראש העין. עבודתו כצלם בראש העין החלה במקרה. קודם לכן הוא עבד כצלם בפתח תקווה, אולם עובד עירייה גירש אותו מהמקום, כיוון שלא היה לו רישיון צלם. הוא הציע למיכאל לנסוע לראש העין ולעבוד שם. מיכאל הגיע באוטובוס למרכז המסחרי ההיסטורי במחנה א' בראש העין והחל לצלם. יום אחד הגיעה אליו אישה וביקשה שיצלם את אביה. לאחר שסיים, הביט סביבו וראה שני תורים: האחד של אנשים שמחכים ללחם, והאחר של אנשים הממתינים שיצלם אותם

מצילי תל אביב
מצילי תל אביב

בימיה הראשונים של תל אביב לא היה בה חוף רחצה מוכרז ולא היו בה מצילים רשמיים. ממשלת המנדט דרשה להקים תחנת הצלה. עיריית תל אביב שכרה את אברהם ליברסון כמציל הראשון וגם כשוטר וכמשגיח על הסדר במרחצאות. עמו פעל כמציל דוד ארליך. על ליברסון, ארליך ושאר המצילים החלוצים של תל אביב בכתבה שלפניכם

 
מציג 10 תוצאות בעמוד